תסכול הוא רגש טבעי השייך לכל בני האדם, אך אצל ילדים – במיוחד בגילאים צעירים – הוא עלול להופיע בעוצמה גבוהה ולהביא להתנהגויות מאתגרות. ילדים בעלי סף תסכול נמוך מתקשים לקבל “לא”, להתמיד במשימות או להתמודד עם שינוי בתוכנית. התוצאה יכולה להיות התקפי בכי, כעס, הסתגרות או ויתור מהיר.
למה זה קורה?
כישורי ויסות רגשי עדיין לא בשלים בגיל הילדות. ילד שרוצה משהו “כאן ועכשיו” מתקשה להבין מדוע עליו להמתין, להתאמץ או לוותר. בנוסף, מסכים, קצב חיים מהיר וציפיות להצטיינות מחזקים את הרצון לתוצאה מיידית ומחלישים את היכולת לפתח סבלנות ועמידות.
סימנים לסף תסכול נמוך:
-
נטישה מהירה של משימות (“אני לא יודע”, “זה קשה לי”).
-
תגובות חריפות לדחייה או שינוי.
-
צורך תמידי בהכוונה ועזרה.
-
קושי לקבל הפסד במשחק.
-
פרפקציוניזם – רצון שהכול יהיה מושלם, או בכלל לא.
כיצד מתמודדים? כלים מעשיים להורים ולמחנכים
-
הכרה ברגש – לא לבטל, אלא לתמלל
במקום לומר “אין מה לכעוס”, כדאי לומר: “אני מבין שקשה לך עכשיו ושאתה מתוסכל”. תמלול הרגש מאפשר לילד להרגיש שמבינים אותו ומסייע לו להירגע. -
הדרגתיות ומנות קטנות של אתגר
לא דורשים מילד להתגבר מיד על קושי גדול. מתחילים במשימות קטנות, מעניקים חוויות הצלחה ומחזקים עם משוב חיובי: “התאמצת וזה השתלם.” -
למידה דרך משחק
משחקי תור, חידות או פאזלים מעודדים התמדה. מומלץ לשבח לא רק את התוצאה – אלא את המאמץ: “ראיתי שלא ויתרת גם כשהיה קשה”. -
טכניקות נשימה והרפיה
כשעולה תסכול, ניתן ללמד את הילד “עצור – נשום – המשך”. באמצעות נשימות עמוקות או ספירה עד 10 הילד מרוויח זמן לבירור פנימי במקום תגובה מיידית. -
מודלינג – דוגמה אישית
ילדים לומדים בעיקר מצפייה בהוריהם. כאשר ההורה מתמודד עם קושי ואומר בקול: “זה קצת מתסכל, אבל אני מנסה שוב” – הילד מקבל שיעור חשוב ביכולת ההתמדה. -
שיחה לאחר האירוע
לאחר רגע של תסכול, ניתן לשוחח ברוגע: מה הרגיש? מה היה יכול לעשות אחרת? כך הילד לומד להכיר את עצמו ולבחור כלים טובים יותר בפעם הבאה.
לסיכום, תסכול אינו אויב – הוא הזדמנות ללמידה רגשית. כשהמבוגר מלמד את הילד להתמודד ולא להימנע, הוא נותן לו מתנה של חוסן, ביטחון עצמי ויכולת אמיתית להצליח בעולם המשתנה שבו אנו חיים.
צרו עימנו קשר על מנת למצוא טיפול רגשי מתאים להתמודדות עם סף תסכול נמוך