תגידי אני נורמלי? כל פעם שיש אזעקה אני רועד כולי, לא מצליח לישון, ולוקח לי כמה ימים להירגע. ואני אפילו לא מספיק להרגע כי יש כל כך הרבה אזעקות." זה המשפט הראשון שיוסי אמר לי כשנכנס לחדר.
"אני מותש. לא מצליח לישון, קם עייף, למזלי, אני עובד, והשעות בעבודה נותנות קצת הפסקה מרצף המחשבות שמציקות" יוסי ספר עוד שהוא לא מצליח להפסיק לצפות בחדשות, ומזפזפ מערוץ לערוץ מחשש שיפסיד משהו.
המטרה היתה לסייע ליוסי להפסיק את רצף המחשבות שהסתובבו בראשו של יוסי, ולתת לו קצת הפסקה לרגיעה.
בעזרת כמה תרגילים פשוטים שתרגלנו בחדר שכללו כיווצים והרפיית שרירים, ותרגילי מחשבה, מנטרות ותרגילים נוספים יוסי הצליח לחוות כמה רגעים של שקט.
בנוסף בנינו ליוסי סדר יום שמילא את הזמן הפנוי, ואפשר ליוסי להיות עסוק בדברים אחרים- ולוותר על הצורך לראות חדשות כל הזמן.
קצת עלי- אני מאמינה בקשר האישי שנותר בין המטפל למטופל, באימון שנרקם ביניהם, ובכלים שיש למטפל להעביר ולתרגל יחד עם המטופל. מרחב בינ אישי מקבל, ללא שיפוט, מאפשר להעלות תכנים שלא נאמרו, ולעיתים לא מודעים לאדם עצמו. עצם החשיפה כבר מאפשרת שחרור, והמשך עבודה. מודעות לגוף, ותרגילים מקלים מאד על הסימפטומים, ומחזקים את התפיסה לגבי הקשר בין הגוף לנפש.
רותי קטנוב, עובדת סוציאלית (תואר שני) עם נסיון רב בעבודה עם אנשים עם מוגבלויות ובני משפחותיהם, אבל נורמטיבי ומורכב, ואובדנים על רקע מחלות או אירועים לא צפויים.